אולי המצעד גילטי פלזר ב88 גורם לי להודות, אבל היה לי שלב של בקסטריט בויז.
זה קורה לכולן/ם (נראה לי) אבל די מהר עלתה לי כל המתיקות של החבורה ונתקלתי בברנדון.
לימים התגלה שהקראש התורני שלי יהיה חד צדדי לעולמי עד, אבל מודה שנשארתי בגלל המוסיקה של אינקובוס.
הם לא היו לגמרי במיינסטרים אבל גם לא רחוקים ממנו מספיק, יכולת להעביר איתם צ'יל אחרי בית ספר אבל גם להסתגר בחדר עם PARDON ME ולכעוס על העולם.
Make Yourself אלבום עמוס בלהיטים שאין להם גיל מסויים לחזור להתגעגע
סהכ בהחלט אלבום שהוא לגמרי גילטי פלזר אבל וואלה gilty as charged